פרוייקטים ממשלתיים, לא אחת אפילו צבאיים, מתבררים לעתים קרובות כמבשרי מהפכה דווקא בחיים האזרחיים. לא משנה מה המוטיבציה, לדברים יש דינמיקה משל עצמם. הטלסקופ היה מן הסתם שובר שוויון זמן מסוים בהיסטוריה, כשהמצביא המצויד בגדג'ט החדשני ידע לזהות את תנועות האויב הרבה לפני שמישהו חלם על כך. ואז בא גלילאו, הפנה אותו לשמיים והפך את העולם. רשת האינטרנט נולדה, פחות או יותר, לפני חמישים שנה על ידי קרן של משרד ההגנה האמריקאי. המטרה היתה לבנות יכולת להעברת קבצים והודעות מרחוק. אף אחד לא חלם אז שהיא תהפוך את העולם מקצה לקצה.

במסגרת הפיתוחים הראשונים כדי להעביר מידע ממחשב אחד למחשב אחר, נדרש חיבור ישיר, פיזי, ממשי, בין המחשבים. עם הזמן עוד ועוד מחשבים נוספו והצורך בחיבור פיזי לא היה יעיל. הפתרון הטכנולוגי המבריק היה יצירת דבר הנקרא "פרוטקול תקשורת", מה שכולנו מכירים בשם IP, שמהווה למעשה את הבסיס ליכולת של מחשבים לדבר אחד עם השני, לתקשר ולהעביר מידע.

בטכנולוגיה החדשה המידע מועבר במעין "מנות", קוונטות, נפרדות. כל מנה מכילה את הכתובת של המחשב אליו נשלח המידע. גלגולים שונים עברה הטכנולוגיה הקשורה לכך בעשור הראשון לחייה אבל כבר בתחילת שנות השמונים גובש פרוטוקול התקשורת הסטנדרטי אשר נמצא בשימוש עד לרגע זה ושעדיין משמש את רוב רשתות התקשורת בעולם: IPv4. הפורטוקול מורכב למעשה מסדרה של 32 ספרות של אפס או אחד. כל ספרה נקראת ביט (סיבית בעברית יפה). הכתובת, כפי שרובנו מכירים, מחולקות לארבעה מספרים שביניהם נקודה.

על בסיס הIPv4 ניתן היה להנפיק כארבעה מליארד כתובות. בשנות השמונים של המאה העשרים מספר זה נראה היה עצום, ובוודאי מספק לפי כל תחזית שפויה, בפלנטה שמחילה כ7-8 מליארד בני אדם. ארבעים שנים חלפו מאז וכיום כ-12 מליארד מכשירי קצה מחוברים לאינטרנט, בעזרת אותו פרוטוקול משנות השמונים. הישג מרשים בכל קנה מידה. ה-IPV4 מילא את המוטל עליו, הוא תמך בהצלחה רבה במהפיכה טכנולוגית שספק אם רבים צפו. עכשיו צריך להיפרד. מכאן ואילך ימשיך הIPV6